<h1>ספר החינוך מצוה כ"ט</h1>
<h2>דף ס:</h2>
שלא נעבוד שום עבודה זרה בעולם בדברים שדרכה שעובדים אותה המאמינים בה, ואף על פי שאין עבודתה באחת מארבע עבודות שאמרנו למעלה, מכיון שעבדה במה שדרכה להעבד חייב, ואף על פי שעבודתה דרך בזיון, כגון הפוער לפעור וזורק אבן למרקוליס ומעביר שערו לכמוש, שנאמר [שמות כ'] ולא תעבדם, כלומר במה שדרכן להעבד אי זו עבודה שתהיה. שרשה ידוע. דיניה כגון מי שעובדה דרך עבודתה לכוונת בזיון מה דינו ושאר פרטיה מבוארים במסכת (עבודה זרה) [סנהדרין ס"ד ע"א]. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה במזיד ויש עדים נסקל. ומבואר דין זה גם כן בפרק ז' מסנהדרין [ס' ע"ב]. שתי מצוות אלו שימנה הרמב"ם זכרונו לברכה שהן השתחוואה לעבודה זרה וכן שלא לעבדה במה שדרכה לעבדה יכללם הרמב"ן זכרונו לברכה בלאו דלא יהיה לך, כמו שכתבנו למעלה [מצוה כ"ז]. נמצא שיסלק שתי מצוות בכאן מחשבונו של הרב רבי משה בן מימון זכרונו לברכה.
